פסק-דין בתיק ת"א 3197-07-10

1.         התובע, יליד שנת 1989, נפגע בתאריך 5.2.10 בתאונת דרכים. התובע הגיש נגד הנתבעים (שייקראו להלן, ביחד: "הנתבעת") תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה. הנתבעת מודה בחבותה לפצות את התובע, והמחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובע.

2.         בתאונה נפגע התובע בראש ובצוואר. ממקום התאונה פונה  לבית החולים קפלן, שם בוצעה אינטובציה והנשמה מלאכותית, והוכנס נקז לבית החזה מימין. בצילום CT של חוליות הצוואר נמצא שבר בחוליות  C4-C6 ולכן הועבר לבית החולים תל השומר. במהלך אשפוזו שם בוצע קיבוע חיצוני של עמוד השידרה הצווארי. התובע עבר גם טרכיאוסטומיה ונזקק להנשמה מלאכותית ממושכת. צילום MRI של עמוד השידרה הצווארי הדגים פגיעה טראומטית של חוט השידרה עם קונטוזיה גדולה באזור חוליות  C4-C6. צילום ראש לא הדגים פגעיה מוחית.

בתאריך 6.5.10 הועבר התובע למחלקה לשיקום נוירולוגי, ובמהלך אשפוזו שם עבר בתאריך 14.6.10 ניתוח לקיבוע החוליות.

התובע שוחרר מבית החולים תל השומר בתאריך 5.11.10.

הנכות -

3.         מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי, פרופ' אברהם שטיינברג, קבע כי התובע סובל מפגיעה חמורה בחוט השידרה הצווארי המתבטא בשיתוק רפה של ארבע הגפיים, בפלס תחושתי מגובה בית החזה ומחוסר שליטה על הסוגרים. התובע מרותק לכיסא גלגלים  ועקב מצבו הוא מוגבל בצורה חמורה בכל הפעילויות היומיומיות וזקוק לסיוע קבוע בכל התפקודים השגרתיים.

פרופ' שטיינברג קבע כי לתובע נכות לצמיתות בשעור 100%.

4.         פרופ' נוויל ברקמן, מומחה לרפואה פנימית ולמחלות ריאה, קבע כי התובע סובל מהפרעה רסטרקטיבית בחומרה בינונית של הריאות וכי הפרעה זו הינה תוצאה ישירה של התאונה , ואינה צפויה להשתפר בעתיד.

פרופ' ברקמן ציין בחוות דעתו כי חולשת שרירי הנשימה ממנה סובל התובע משמעותה גם ליקוי ביכולת להשתעל ולהוציא הפרשות מדרכי הנשימה , וכי התובע מיועד לפתח דלקות ריאות שחומרתן עלולה להיות קשה יותר מאשר לאדם בריא.

עוד ציין בחוות דעתו כי האסטמה ממנה סבל התובע בעברו אינה גורמת לכל מגבלה תפקודית.

פרופ' ברקמן קבע לתובע נכות ריאתית בשעור של 50%.

בתשובת פרופ' ברקמן לשאלות ההבהרה ציין כי: "...מתבררת תמונה שמר קרנץ סבל מאסמטה בדרגת חומרה קשה עם התקפים תכופים וחוזרים וצורך בטיפול בסטרואידים פומיים לעיתים קרובות ועם התלקחויות חוזרות ואף שוחרר מצה"ל בפרופיל 24 עקב אסטמה קשה..." כמו כן ציין: "... מאז ועוד לפני התאונה, ובמהלך השנתיים האחרונות, שוב חלה הטבה משמעותית בחומרת מחלתו וכי דרגת חומרת האסמטה מתאימה ל-25% נכות".

5.         ד"ר פרבר, המומחית בתחום השיקום, קבעה גם היא כי התובע זקוק לעזרה יומיומית מלאה, ובחוות דעתה פרטה את צרכיו והציוד הרפואי לו הוא זקוק. ד"ר פרבר התייחסה בחוות דעתה גם לתוחלת החיים  הצפויה של התובע. אתייחס לקביעותיה להלן בדיון בפרטי הנזק השונים.

תוחלת החיים -

6.         ד"ר פרבר קבעה כי לפי הספרות קיים קיצור תוחלת חיים אצל נפגעי חוט שדרה צווארי, בקבוצת גיל של התובע ולפי גובה פגיעתו, שנע בין  17-18 שנה. ד"ר פרבר ציינה כי מדובר כאן בנתון סטטיסטי בלבד ולא בתוחלת החיים של אדם זה או אחר.

7.         ב"כ התובע טען בסיכומיו כי כל קביעה בדבר קיצור תוחלת החיים נגועה באי ודאות, וד"ר פרבר אף אישרה כי קביעתה מסתמכת על סטטיסטיקה גרידא, ואין בכך משום קביעה עובדתית וודאית כלשהי דבר תוחלת חייו של התובע. על כן, מבקש ב"כ התובע לפסוק לתובע פיצוי חד פעמי עד לתום תוחלת החיים הסטטיסטית הצפויה וממועד זה לקבוע פיצוי עיתי, קבוע מראש, אשר ישולם בתדירות של פעם בשנה.

8.         ב"כ הנתבעת טען כי ד"ר פרבר קבעה לתובע קיצור תוחלת חיים שנע בן 17-18 שנים  וכי יש לקבוע את תוחלת החיים בהתאם לקביעתה. ב"כ הנתבעת טען כי אין מקום לפסוק תשלום עיתי כמבוקש על ידי ב"כ התובע , וכי תשלום שכזה שמור רק למקרים נדירים, בהם לא עלה בידי בית המשפט לקבוע כממצא את תוחלת חייו של התובע או כאשר צפוי שינוי וודאי בצרכיו של התובע.

9.         כל סוגיית פסיקת הפיצויים לעתיד בתביעות נזיקין  " נגועה באי ודאות" וכפי שסיכם כבוד השופט רובינשטיין  נושא זה בע"א 703/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני [פורסם בנבו] (פסק דין מיום 26.6.12):

"אכן, הספקולציה היא קושי מובנה בפסיקת פיצויים בגין נזקי עתיד" (ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו] פסקה 7 - השופט, כתארו אז, ריבלין). בקושי זה כמובן טובלים בתי המשפט בתביעות נזיקין בכלל, שהרי חלק גדול מהנושאים הנפסקים צופים פני עתיד, ולעתים אין מנוס מספקולציה שלעתיד עשויה להתברר כמוטעית לכאן או לכאן (השוו ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ-מאגרי בניה בע"מ נ' דמארי (לא פורסם) [פורסם בנבו] ). הצורך - ועמו גם הקושי - לצפות השתכרות עתידית בתנאי אי-ודאות מאפיין תיקי נזיקין רבים (למקרים מורכבים במיוחד ראו ע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 802; ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13)".